מדברות על זה עם מאיה גור: האמת מאחורי ״אם טובה דיה״

Blog thumbnail in

מאיה גור היא קואצ׳רית לנשים בשינוי וגם איט-מאם שאנחנו אוהבות להקשיב לה. אנחנו שמחות לארח אותה בבלוג שלנו על מנת לקבל את הפרספקטיבה הייחודית שלה על הצומת בין אמהות, קריירה, הישגיות, סיפוק – הדברים החשובים, בקיצור. 

כמו חייל בבקו״ם, שרשרת החיול האמהית מציידת אותנו בנשק שאנחנו סוחבות לכל מקום- שק רגשות אשם. השק הזה חוצה גילאים (שלנו ושל הילדים), ארצות (במסגרת העבודה שלי אני מקיימת שיחות זהות עם נשים שחיות בלונדון, תל אביב וטוקיו) ומעמדות סוציו-אקונומיים. לא משנה על אילו ״עקרונות״ אמהיים החלטת, בין אם את שייכת לאסכולת חיתולים רב פעמיים, החד פעמיים או אלו ששכחו להחליף היום חיתול, האשמה היא סוג של סליים שנדבק לך לנשמה ולא משחרר אותך מהמחשבות על כמה את לא מספיק טובה לתואר אמא.

מה כולל שק רגשות האשמה הפרטי שלך? אולי אשמה על זה שאת בעבודה ולא מספיק עם הילדים, או דווקא שאת בבית ולא נותנת דוגמא של עצמאות לילדים. אולי את שייכת לז'אנר שמרגישות לא בסדר על כך שאת מנצלת את הזמן בגינה לתקשר עם אמהות אחרות, או שאת שונאת את הגינה ולא יוצרת קשרים עם אמהות אחרות. חוטאת בלא לטפח את הכשרונות של הילד ולא רושמת לחוגים? או שאולי הילד כל היום בחוגים ולא עם אמא. שייכת לקבוצה שמאכילה את הילדים ג׳אנק? או מקפידה על אוכל בריא ולכן הילדים שלך מקנאים בממתקים של ילדים אחרים?

בקיצור, יכולתי להמשיך את הרשימה הזו לנצח. באמת – כולנו מרגישות לא מספיק טובות, ללא שום אפשרות ערעור, פתק מהרופא או יום חופש.

אל תוך המקום הדחוס הזה נכנס כבר בשנות ה-50 של המאה הקודמת הפסיכואנליטיקן הבריטי דונולד וויניקוט, שהציג את מהפכת ה-Good enough mom. במחקר שלו הוא זיהה שחוויית אכזבה ותסכול קל של ילד מאמו דווקא מחזקת את תחושת המציאות והמסוגלות של הילד. במשפט אחד? בגדול, טוב לילד שאת אמא לא מושלמת.

ועדיין, עם כל הכרת התודה לוווניקוט, אין דרך קלה להגיד את זה – לא קל להבין שדווקא איפה שהשקעת יותר מבכל מקום אחר אי פעם וללא שום תחרות, הפרויקט הכי מושקע שלך ייגמר בתעודה די מאכזבת של ״good enough". 

אבל ככה זה: האמהות היא המקום היחיד בו ציון ״מספיק״ הוא המקבילה של מצוין. וכדי שתזכרי את זה, ותתרגלי, הנה כמה נקודות שיכולות לסייע להפיג מעט מהבאסה:

1. חברה זה חשוב. תשקיעי בה

כולנו סובלות מתחושת אשם וזה כולל את ההיא בפיד שלך שמעלה תמונות של אמהות מושלמת. את לא לבד בבריכת הסליים הזאת, אבל רבות מאיתנו מרגישות בודדות, מאוד בודדות. ומכיוון שאנחנו לא הולכות להיפטר מתחושת האשמה, חשוב שתהיה לך חברה לאוורר יחד את רגשות האשם שלכן. את רוצה למצוא אותה אבל אחר כך את גם מחוייבת להשקיע בה. כולנו עייפות, כולנו עסוקות, אצל כולנו היו חולים 5 פעמים החורף. תקבעי לצאת לדרינק עם החברה הזאת ואל תבריזי.

את צריכה בן אדם שיגיד לך שזה לא באמת נורא ששלחת הבוקר את הבת שלך מהבית עם מעיל של הומלס שלא היית לובשת בחיים (מקרה אמיתי, בטח ניחשת) – אבל העסקה הזו עובדת לשני הצדדים. גם היא צריכה גם לבטוח בך ולהרשות לעצמה להיות פגיעה ולא מושלמת מולך.

2. היזהרי מהמילה ״צריכה״

יש המון הנחות ייסוד שקשורות באמהות שנתפסות כמו תורה מהר סיני. אני מאמינה שהדבר שאנחנו באמת צריכות זה להתחיל להציב יותר סימני שאלה מסימני קריאה. אין מתכון לאמהות. אין מתכון לילדים. אין דרך אחת. אז נסי לצמצם שיפוט וביקורת, כי אין לך מושג מה קורה ומה נכון אצל אנשים אחרים. בחיים האלה, אנחנו מומחים רק לדבר אחד- לחוויה של עצמנו. בלבד. רוצה להבין מה נכון לך ולילד שלך? תקשיבי לעצמך ותקשיבי לו. הילדים שלנו מלמדים אותנו כל יום מה הדרך שנכונה להם. לפני כמה חודשים מצאתי את עצמי באמצע הלילה יורדת לגובה של הבן שלי בן שנתיים וחצי, ובטון של שטן מאיימת עליו שאם הוא לא הולך לישון עכשיו במיטה שלו, זה הסוף שלו. כעבור חצי שעה של מלחמה, הוא בא לישון על מזרון ליד המיטה שלנו. למה? כי התחרטתי והחלטתי לא להרוג אותו. כי הבנתי בצורה הכי עמוקה שאני לא באמת יכולה להכריח אותו לשום דבר. שהוא יצור נפרד ממני. ושאני רוצה לכבד אותו על מי שהוא.

3. בקשי סליחה

בקשי מהילדים שלך סליחה. על דברים שלא שמת לב. על משהו שביאס אותם שעשית. על משהו שפספסת. בקשי סליחה על כל מה ששמת לב שהיה לא בסדר כי תהיי בטוחה שיהיו גם מקרים שתכאיבי להם בלי להיות מודעת. כשאת מתנצלת, את מחליפה את הזירה של כאב ומתח לזירה של קרבה וריפוי. זה עוזר להשקיט רגשות אשמה וזה שיעור בחמלה ובצניעות. זו קבלה של חוסר המושלמות של כולנו כיצורים אנושיים. חוסר המושלמות שלך. חוסר המושלמות שלהם. והכוונות המושלמות של כולנו.

יום האישה שמח!

Leave a reply

Shopping cart

0
Hit Enter to search or Esc key to close
דילוג לתוכן