קודם כל זו את

1. העבודה העיקרית היא קודם כל שלך כאמא. קחי רגע לחשוב על המסגרת שהילד נכנס אליה, היזכרי בסיבות שבחרת במסגרת זו – ותסמכי על הבחירה שעשית! בידיעה שתהיי קשובה בכל רגע להתפתחות, ובמידת הצורך תדעי לעשות שינויים בבחירה. 

2. ברגע שתאמיני בלב שלם במסגרת, המסר יעבור בצורה טבעית ואמיתית לבייבי, הוא כבר ירגיש אותך. 

3. הימנעי מלדבר ליד הקטנים על חששות, פחדים, רשמים פחות מוצלחים מהשבוע הראשון שהיו לך לגבי הנראות של הגן או מהצוות. גם הקטנטנים ביותר מרגישים את המילים שלך. 

4. בדרך למסגרת, נסי לשמור על גישה חיובית, סבלנית ומחויכת – גם אם זה קשה, זה ישתלם. 

5. למה שלא תבחרו שיר קבוע, שתשירו ממש לפני שמתקרבים לגן? עם הזמן הקטנטנים יידעו להכין עצמם כך לקראת הפרידה.

רגעי מפתח

6. בימים הראשונים, מדובר על תקופת הסתגלות עם שעות שונות, יחד עם ההורים או לבד. זוהי תקופת מעבר לקראת השגרה. כאשר את מבלה בגן, נסי להיות עם הבייבי ב-100%, בלי רעשי רקע. שחקי, חבקי, ובקצב המתאים אפשרי לחקור את הסביבה באופן עצמאי, כשהמיקום שלך לא משתנה ומשמש ׳בסיס אם׳ לחזור ולהיטען. 

7. רגע הפרידה מגיע – הגיעי מוכנה אליו. חישבי על האופן בו תיפרדי, דמייני את הרגע הזה כך שלא יגיע אלייך בהפתעה (עוצמת הרגשות עלולה להפתיע גם אותך ולכן ההכנה מראש יכולה לתרום). הסירי ברגע זה דאגות וחששות, ושדרי ביטחון. 

8. מהרגע שאתם מחליטה (או שהחליטו בשבילך…) שהגיע הזמן להיפרד, שימי לב להיות בגובה העיניים של הבייבי. חבקי ואימרי משפט שאת מאמינה בו. לדוגמה – ״אתה נשאר עכשיו עם __, אני אוהבת אותך וסומכת עליך. נתראה בקרוב כשאחזור לקחת אותך״.

9. לגבי חששות, דאגות ופחדים: תני להם מקום ואל תדחיקי, כי סביר שהם פשוט ישובו לאגף אותך. התבונני בהם, תמסגרי אותם כך שלא ישתלטו עלייך, תסנני ושימי אותם בפרופורציה. במידת הצורך, שתפי בתחושות שלך. שיחה עם דמות נכונה יכול בהחלט לעזור. 

10. כשאת – או בן/בת הזוג – מגיעה לאיסוף, פני לך רבע שעה של מגע וקרבה. הקטנטן זקוק לתחושת הביטחון שאת מעניקה.

אמונה עצמית? יש דבר כזה

לסיכום – האמיני במסגרת שבחרת, תני לעצמך זמן לראות את המציאות גם דרך העיניים של הבייבי – כדי לתת את המענה הכי נכון שאפשר, וזיכרי שרגעים חולפים להם, ומה שאת עוברת הוא חלק טבעי מתהליך. סימכי על עצמך ועל הבייבי שנתת את הכלים המתאימים, וזה מה שתמשיכי לעשות.